חברים כותבים גן חיים

כך זה התחיל / דודי אגמון
כך זה התחיל... הילד – היום כבר סבא - מספר אני זוכר
3 אפיזודות שהותירו שריטות עמוקות בזיכרון ילדותי. שלושתן קשורות אל נושא הסיפור שהיה כנראה טראומתי ומכונן בתפישתי את המושב כמושג ודרך חיים ולא כמקום מגורים בעלמא. 

חוסר עבודה
הוא מונח שנשאר חרוט בזיכרוני במשך שנים ארוכות והיה מאבני היסוד של החשיבה המושבית שלי, כמו של כל ילדי המושב. השנים הן הראשונות לקיומו של מושב גן חיים. בניין בתי המגורים עדיין לא הסתיים. המשקים עדיין לא מבוססים דיים, פרנסה הם לא ספקו . עבודה קבועה ומשכורת המשולמת כל חודש ומבטיחה פרנסה ואולי גם אפשרות לחסוך כמה גרושים * ( ראה הערה בסוף הסיפור ) הייתה חלום מתוק של כל בעל משק. 
השקיית פרדס צעיר (בתעלות) בגן חיים

הפרדסים בגן חיים המשק, שניטעו זה מכבר לא היוו יותר מקור שממנו ניתן להפיק פרנסה , מה גם שההורים, כזכור לכם, פוטרו ונשלחו הביתה. משום כך, כל בעל משק, בנוסף לדאגותיו הכרוכות בבניית "המשק המעורב "* ( ראה הערה בסוף הסיפור ) האידיאלי ומציאת מקורות כספיים לבניית הבית ומבני המשק והחזרת חובות , נאלץ להתמודד עם קשיים של מציאת פרנסה , "עד לכשירחיב", כלומר עד להתבססות המשק באופן שיאפשר פרנסה מספקת.

זכורים לי, כילד קטן, הדיונים וההתלבטויות בבית, על נְהִיָּה, חיפוש וחקירות, בדבר עבודה נוספת שתאפשר מינימום של ביסוס כלכלי. היום, במבט לאחור אני מבין את הדילמה הקשה שעמדה בפני הורי. הצרכים הכספיים הגדולים הדרושים לבניית המשק מחד, ואי היכולת ליטול על עצמם מחויבויות שלא יוכלו לעמוד בהן מחוסר מקורות מימון, מאידך. 
בסביבה הקרובה הסיכוי למציאת עבודה היה נמוך. כפר סבא – באותה עת מושבה ולא עיר עדיין- הייתה מוגבלת במקורות עבודה, ורבים היו המשחרים לפתחה של כל הזדמנות מצויה. על כן, מציאת עבודה משמעותה היה לעזוב את הבית ולהרחיק לנסוע , דבר שהיה בניגוד לנטייה הטבעית להישאר במקום ולבנות משק. כך מצא עצמו אבי מרחיק לנסוע ל דרומה הרחוק של הארץ ( גם היום לא קרוב ) ליד העיר "רפיח", שם מצא עבודה בסלילת כבישים שעסקו בהם השלטונות הבריטיים באותה עת, ונזדקקו לידים עובדות. הימים – כבר ראשיתה של מלחמת העולם השנייה. הצבא הבריטי ששהה בארץ, עשה הכנות לקראת אפשרות שיהיה צורך בתנועה צבאית רחבה, וסלילת כבישים בין ישראל למצרים הייתה בסדר עדיפות גבוה. מאוחר יותר, בקיץ 1942, כשצבאות גרמניה בהנהגתו של הגנרל הגרמני רומל, החלו להתקרב למצרים, חשיבותו של הכביש עוד גברה, והצורך בהשלמתו הצריכה פועלים רבים. 
ימים ארוכים נעדר אז אבא מן הבית, ואמא נאלצה להתמודד עם אחזקת המשק, שהיה מבוסס באותה עת בעיקר על גידול ירקות וראשיתו של לול העופות. העוזר הראשי הייתי כמובן אני, הילד בן 10 או 11 באותה עת, שחלק לא מבוטל מהעבודות הוטל גם עלי. כעבור חודשים אחדים של היעדרות מהבית שב אבי הביתה והרחבנו את משק העופות, כשהוספנו שניים או שלושה "לולים נודדים" ( מושג ששווה להרחיב עליו את הסיפור ) בנויים מפח ועץ, פרי עבודתו של הנגר המהולל באותם הימים, מר וויס משכונת אליעזר.

הלול של מש' קליינמן
אלא שעד מהרה נאלץ אבא לשוב ולחפש עבודה מחוץ למושב. הפעם, למרבה המזל, נסלל הכביש הידוע היום ככביש מס' 4 , והקטע בו עבד אבא היה בין תל מונד לחדרה. כאן, הוא כבר התמקצע, ומלאכתו הייתה - כפי ששמעתי מפיו אז - בניית הגשרונים - מובילי המים מתחת לכביש, למניעת סחף בימי הגשמים.
משנטעו פרדסי "גן השרון" - ( מה שהיה הפרדס מול המושב, כל הצד המזרחי בין "שכונת אליעזר" ועד למושב "צופית" ) , סברו החברים ,שבאופן טבעי יוכלו למצוא שם עבודה. אלא שבעלי הפרדס העדיפו את הפועלים הערבים הזולים יותר , והעסיקו אותם ולא את היהודים. כילד, זכורה לי ההפגנה / שביתת השֶבֶת ( כי כל המשתתפים התיישבו בהפגנתיות אל מול הכניסה הראשית לפרדס ומנעו כניסה פנימה ) הגדולה שהכריזו "מוסדות הישוב " המאורגן בארץ למען עבודה עברית ולא ערבית. נטלו בה חלק המון אנשים שבאו מכל רחבי הארץ להשתתף במאבק, על מה שהיה ידוע בהיסטוריה של הישוב באותם הימים , "המאבק על עבודה עברית". בין המשתתפים בהפגנה היה גם המשורר "שאול טשרניחובסקי" שאף טרח וביקר אותנו הילדים בהזדמנות חגיגית זו באותו בוקר של ההפגנה, בבית הספר בצופית . ההפגנה לא עזרה הרבה וההורים נותרו מחוסרי עבודה. 
למזלו של אבי, שסיווגו המקצועי היה פועל בניין, החלה באותה עת " סולל בונה" – חברת בניה הסתדרותית גדולה – לבנות את , מה שלימים נודע ככפר נוער " אונים " בפאתיה הצפוניים של כפר סבא, מרחק הליכה ברגל מביתנו, ( המוסד הוקם בראשיתו לקליטת ילדים שהגיעו לארץ במסגרת "עליית הנוער" והיו בדרך כלל חסרי משפחה. המוסד שימש להם בית לכל דבר. הם התגוררו בו, ולמדו בבית הספר ע"ש "בן צבי" בשיכון עליה . ) הודות לקשרים שהיו לו עם מנהל העבודה מטעם החברה, זכה להימנות עם צוות העובדים הקבועים . הימים היו שלהי מלחמת העולם השנייה , הצבא הבריטי והאוסטרלי ששההו בארץ,נזקק בין השאר גם לתוצרת חקלאית טרייה. האמת ניתנה להיאמר, שאלה היו ימים של פריחה כלכלית גדולה למושבניקים. מאירלנד הרחוקה הביאו הבריטים אז לארץ, זנים חדשים של זרעי תפוחי אדמה – זכור לי במיוחד הזן " ארנבנר" סוג חדש ומיוחד של תפוחי אדמה אדומים, להבדיל מהירוק בהיר שהיה מקובל באותה עת בארץ. הממשל הבריטי הקציב לכל חקלאי מכסת זרעים וציפה להחזר של היבול. משהתחייבנו להחזר של מכסה ( סך כל הק"ג שקבלנו כזרעים X שלוש או ארבע , כל מה שעבר את המכסה , היה כולו רווח נקי של החקלאי. השקענו הרבה והגדלנו את התוצרת והפרוספריטי ( הפריחה ) שרתה על פני כל הארץ. המשק ככלל קיבל תנופת בנייה גדולה. אז גם הוקמו במושב הרפתות הראשונות, והצורך בחיפוש עבודה מחוץ למשק הלך והצטמצם.
מושב גן חיים החל מתייצב כמושב עובדים, כשמרבית החברים, למעט בודדים, מצאו את פרנסתם מעבודה חקלאית. זו הייתה תקופה פורייה ביותר בתולדות המושב, בה הוגשם החלום של *"המשק המעורב" ( תזה חשובה ביותר בארגון המשקים במושבים ) ככתבו וכלשונו. ארבע או חמש שנים מאוחר יותר ניטעו הפרדסים הראשונים במושב. צורתו הסופית עוצבה, עם קליטתם של חברי ההרחבה , העולים, שהגיעו מאירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה.

מושגים חשובים
* גרוש היה מטבע נפוץ בארץ בתקופת המנדט הבריטי. כל גרוש התחלק ל- 10 מיל. היו מטבעות בערך של מיל אחד ושני מיל, שהיו עשויים מנחושת, וכן מטבע של חמישה מיל, שנקרא גם חצי גרוש. היו גם מטבעות של 10 - 20 מיל מחוררות במרכזן . בשוק היו גם מטבעות של 50 ו- 100 מיל עשויים מכסף אבל אנחנו הילדים כמעט שלא ראינו אותן . כמובן שהיו גם שטרות נייר של 500 מיל שנקראו גם חצי לירה, ושטר של לירה אחת ששווייה היה 1000 מיל. כמו כן היו שטרות של 5, 10, 50, ו- 100 לירות. בתקופה מסוימת הופיע גם השילינג כמטבע שערכו היה שילינג בריטי אחד. המילה גרוש הפכה עם השנים לביטוי המסמל כמות כסף קטנה בערכה המוניטארי , אבל משמעותית בחשיבותה בחיי היום יום. היו ידועים אז ביטויים כמו : אין לו גרוש על התחת. או לא שווה גרוש. או להיפך, שווה כל גרוש וכו' )
* "משק מעורב" זו הייתה שיטה של ניהול משק, בה היו מחלקים סיכונים. אם ענף מסוים לא היה מצליח או גורם הפסדים ( בעיקר מפאת מחלות, מגיפות ושאר מרעין בישין ) היה הענף האחר מפצה את בעל המשק, ומונע ממנו לקרוס כלכלית. לכן ניתן היה למצוא במושב את ענף גידול ירקות, בצד, גידול עופות, קיום רפת לחלב ולבשר, ומאוחר יותר כניסה לענף הפרדס.
דוד אגמון